קיבלתי השבוע מכתב (כתב יד) והוא חתום "קשישה וקשיש", והם שואלים: "האם בירושה מותר להעדיף ילדים שאין להם כלום, או כמעט כלום, לעומת ילדים שכבר מסודרים עם רכוש רב ופרנסות מסודרות?". רבים מתלבטים בשאלה זו. ואין לך כירושה למוטט משפחות: עד לירושה הם משפחה, ומשעת הירושה הם חיות יער. והעיקרון ההלכתי, כפי שהוא מנוסח על ידי הרמב"ם (ספר משפטים: הלכות נחלות), לכאורה החלטי: "אין אדם יכול לעקור הירושה מן היורש". כלומר, אל תעקרו מהירושה את בנכם העשיר. אבל, בפועל, הדברים לעתים סבוכים ומרובי וריאציות. ההלכה מבחינה בין "ירושה" ל"מתנה" (עוד בחיי ההורים). הבחנה מסובכת למדיי. ובכל הנוגע למתנה, אתם רשאים להרבות לבן העני. וההפרש בין "ירושה" ל"מתנה" הוא תודעתי, משפטי, לשוני. ויש לקיים את ההפרש על כל פרטיו, כדי שמתנה אכן תהיה מתנה, ולא אכנס לזאת כאן: פנו בעניין זה לדיין מומחה. ההלכה יודעת שהעדפת בן אחד, גם אם ניתן להצדיקה וכו', לעולם תגרה מחלוקות משפחתיות. וכבר אמרו חז"ל: אל ישנה אדם בן בין הבנים". ההלכה רואה ב"ירושה רגילה" יסוד המבטיח את הנורמליות הנפשית של המשפחה ואת המשכיותה הפיזית. ועצתי לכם: עשו זאת כמתנה ו"בלשון מתנה", וקודם לכן עוררו את רחמי הבן העשיר על אחיו העני, ואף את רחמיו עליכם, שאין אתם מסוגלים להסתלק מהעולם בעוד הבן העני עני. והלוואי שהבן העשיר ירחם על אחיו, והקב"ה הרי כבר יגמול לו.