מלאו חמש שנים למות המחזאי והמשורר חנוך לוין, והכל מזכירים את גדולת התיאטרון והטקסט שלו – אבל לא הכל מגיעים עד למקור רוחו כנער. לוין גדל בשכונת נווה–שאנן, דרום תל–אביב, אצל אבא שהיה אגודת ישראל, בנוסח הקדום שלה, שנות הארבעים: חדש היה אסור מן התורה, והציונות היתה מרידה בבורא. השכונה, הדת, אבא, בית הכנסת והאגודאיות נמצאים ב"ברכות השחר"/ "חיי המתים" של לוין. בית הכנסת נמצא גם ב"סוחרי הגומי" שלו. הקיבעון, הקמעונאות והפלפול של החלש נשאבו גם מהאגודאיות, מהאב, מהשכונה. במרחק של 200 מטר באוויר היה תיאטרון "הקאמרי". המסע מבית אגודאי, בנווה–שאנן, ל"הקאמרי", הוא אחד המסעות הארוכים בישראל. כבחורים היינו מעט מיודדים, ופעם אף הלכנו ככה לנווה–שאנן, לאזור המכולת והמשפחה: לא מי יודע מה מרעיש, גם זו ארץ ישראל שהיתה, ואפשר היה לצאת מכאן חנוך לוין, אלוף בצה"ל, או לא לצאת.