הדיון בחד-הוריות מוטה ל"חמלה", שאינה מילון של כלכלת השוק, ולכן תתורגם לפרוטות, לגמ"ח נקודתי, ותתאייד. עדיף לדבר עם הכלכלה הזו בלשונה, כלומר לדבר על כדאיות, על תועלת. כדי למדינה ש-270 אלף ילדים עניים מחוסרי סיכוי – מול נפח מלאכותי בסעיפי ביטחון, בהתנחלויות, בשכר המגזר הציבורי, בכספים ייעודיים – יהיו בבגרותם חלק מהתעשייה, המדע, העבודה. כדאי למדינה שגורלן הכלכלי של החד-הוריות לא ישתכפל. כדאי למדינה שכ-40 אחוז מאזרחיה לא יודחו לשוליים. כי גם בכלכלת שוק יש השפעה למאסות קריטיות. רווחת החלש היא אינטרס של החזק. חמלה? חול בעיניים.
ככל שמתרבים העניים בישראל כן מתרבים נותני הצדקה, ואף מי שהם עצמם נחלשים והולכים, בכל זאת מוצאים בעצמם...