מכובדיי, טוב שאתם מנציחים באולם מיוחד את בני העיירה שלכם (11 אלף נפש, פולין) שנספו בשואה – אבל אין ההלכה מסכימה עם אחד הנכבדים שביניכם, שעל דעת עצמו קבע בראש הכניסה לאולם שלט לזכר בנו שנהרג בצבא, ומעתה קהילתכם כמו חוסה תחת הבן ז"ל. האולם (הזיכרון) נכס רוחני של כל הקהל, ובקביעת השלט הנ"ל יש משום השתררות יחיד על רבים. ויש בכך גם אבק של גזל (הזיכרון). ויש בכך אף שיבוש מהות אולם זיכרון זה: חללי השואה ולא חללי צה"ל. אמנם פטריוטי לקבוע שלט לזכר חלל צה"ל, אבל ההקשר כאן הוא השואה, ואין מה לערבב. והנה השלט הזה כבר מעורר ריב. ותשובתי נסמכת על מקורות הלכתיים ומוסריים לא מעטים, ולא אוכל להרצות עליהם כאן בפירוט. ובשביל למנוע ריב, אולי תעתיקו (בהסכמה) את השלט ממקומו המרכזי אל פינה ראויה באותו אולם: שיהיה נוכח, אבל לא ישתרר על הכול.