לעיריית תל-אביב יש יותר שמות מרחובות, אז היא מוחקת שמות מקראיים של עשרות רחובות, וביניהם את בנות צלופחד (פרשת "פנחס"). לא חבל? לא למדנו מהן דבר או שניים? למדנו מהן כיצד לערוך טיעון. הנה, בנות צלופחד מציגות בפני משה רבנו את מלוא ייחוסן, עד יוסף, ומטמיעות בכך שהן נתמכות על ידי המשפחות, ואין הן נשים חתרניות המערערות על שיטת חלוקת הרכוש. והכינוי "בנות צלופחד"? הכינוי הזה אומר: אנחנו מאוחדות, אין בינינו דירוג היררכי, ואף לא אחת מאיתנו תציג מחר תביעה משלה. והן מציינות שלאביהן לא היו בנים, בשביל להדגיש שאם היו לו בנים, הן לא היו מערערות על נוהג הירושה. אשרי הזוכרים את בנות צלופחד. אשרי העם שככה לו.