ערב החג הרב עובדיה יוסף אושפז פעם נוספת, וכרבבות ישראלים חיפשתי במקורות תפילה לבריאותו, תפילה שתתאים במיוחד לאישיותו וכו’. אמנם מצאתי תיקונים מיוחדים לבריאות וכו’ ומצאתי תפילות לחולים מיוחדים וכו’, אבל לא תפילה אחת שתכיל בתוכה את הרב יוסף לבדו וכו’. ואפילו שמחמת עייפות רבה שלי לא אתאר כאן את אישיות הרב לבדו, את חנה, את גדולתה, את התורה שבה, את העממיות שבה, את היכולת להקל שבה, את הדבקות בדרכי השם, את החוכמה להנהיג – הריני להזכיר דבר אחד: הרב עובדיה יוסף חי בדורנו כי הקב”ה בחר לנטוע אותו בדורנו, שהרי הקב”ה ראה במראה שלו שדורנו בעתיד אין בו גדול בתורה לגונן עליו וכו’, ומיד נטע בתוכו גדול בתורה, את הרב יוסף. בבחינת חיי עולם נטע בתוכנו. הרי הוא קורא הדורות מראש. והרב יוסף לא פקפק בהחלטה זו, אפילו שאולי היו מבחינתו דורות יפים משלנו. והרי פשוט לנו שהרב עובדיה יוסף לא ננטע בדורנו בלי שנועצו בו בעוד מועד בעליונים.