לפני כחודשיים הלך לעולמו הרב אליעזר וולדנברג (יליד 1917 , ירושלים), והנה רוב התקשורת הכללית (החילונית) החמיצה ולא הספידה אותו כראוי, אם בכלל. החמיצה את היות הרב וולדנברג נכס כלל ישראלי, ולא רק נכס חרדי או מעין חרדי. ואז, לפני כחודשיים, לא הרחבתי כאן בעניין הרב וולדנברג כי בשבוע פטירתו הייתי חלוש ופזור דעת מלהספידו כראוי. עיקר כוחו היה כפוסק הלכה ברוב תחומי החיים, ועיקר פסיקתו נמצאת בספרות השאלות והתשובות שלו "ציץ אליעזר" (סדרת ספרים בהוצאת ברוכמן). והוא נודע כרבם של רופאים, מכיוון שהתמחה מאוד אף בענייני רפואה מובהקים כהפריה, כמעמד הוולד בבטן אמו כמעמד האישה באשר לגורל הוולד. וכן בענייני סודיות רפואית, יחסי רופא-חולה, הוכחת כוח גברא, מומים שבאדם, צניעות, כיעור, נורמה ועוד. התמחות זו נקנתה בעמל לאורך שנים, תוך כדי עבודה עם בתי חולים, והניבה בדרך כלל פסיקה מוארת, הומנית, מעשית. יחס ריאליסטי לאדם, למוסריותו, ליכולותיו. פסיקות רפואיות ופסיקות חיים שהן נכס כלל ישראלי בשל אופיין האינטלקטואלי. בדרך כלל הפסיקות כתובות בעברית שהיא יהודית. הרב וולדנברג גרס כי המכנס את חידושיו בספר נעשה בכך שותף לקב"ה. היה חתן פרס ישראל, חבר בית הדין הגדול, סמכות דתית מוסרית. סדרת ספריו "ציץ אליעזר" נעשתה באר חיים ללומדי תורה והלכה. סגנונו שאף תמיד לבהירות פשוטה, שיש בה כוח הדרכה. בראשית דרכו הספרותית תורנית אף כתב על ענייני חברה ומדינה, אך שיוכו האוטומטי לחרדים כיווץ את העניין הכלל ישראלי הראוי לספר זה. נכון לומר שהרב וולדנברג היה בנפשו פנימה מאותם שראו בשיבת ציון של ימינו את ראשית הגאולה, ויישוב ארץ ישראל היה בעיניו אף מעשה דתי אמוני. כל ימיו היה מחובר גם לרבנות הספרדית בארץ ישראל (הרב עוזיאל ז"ל, הרב יוסףיבל"א), והבין לעומקו את כוח ההיתר שסיגלה לעצמה ואת תפיסתה את הציבור הרחב כ"דתי מסורתי". ולא סיפרתי כאן "סיפורים קטנים" על חייו ועל אישיותו הפרטיים של הרב וולדנברג כי "סיפורים" מומחיות בפני עצמה, והיא מחייבת זהירות וטעם טוב בבחירתם. זכותו תגן עלינו.