מתרבים השואלים בעניין דיני אבלות (לוויה, קבורה, מצבה, קדיש יתום, שבעה, שלושים, ירושה, יתומים קטינים ועוד), וכבר ארגון רבני חדש הציע לי שנחבר יחד מדריך אבלות בן זמננו (מודרני) לישראלי הנבוך. וזהו רעיון נכון וחשוב אף שביצועו נדחה בינתיים. ואמרתי לעצמי שאפרסם כאן מדי פעם, ולא תמיד כתשובה לשאלה, דברים בעניין אבלות, ובכך אועיל לרבים. ואחד הדברים הוא לשון ההספד בישראל. אין הכרח דתי, הלכתי, שההספד בישראל יהיה בעברית. ואין בכך הכרח פטריוטי או תרבותי. אם רוב הנוכחים בבית הקברות הינם יהודים עולים מבואנוס–איירס, אתה רשאי להספיד את המנוח בארגנטינית, שזו שפתם הטבעית. ואם רובם מבגדד, אזי בעיראקית. ובלבד שיבינו אותך כהלכה ולא יבהו שם כניצבים אוטומטיים. וגם אם בארגנטינית או בעיראקית, נכון לשבץ מעט מילים עבריות–ישראליות לכבוד זה שבסוף אנחנו בני חורין בישראל, והלוויה נערכת בישראל וכו'.