ל"נ מכובדי, העובד שגרם לך הפסד כבד הומלץ בפניך על ידי שמעון, ועכשיו אתה שואל אם תוכל לתבוע נזיקין ופיצויים משמעון (בגלל המלצתו שהובישה). ובכן כך: ההלכה מבחינה בין המלצה לערבות. המלצה רגילה, המלצה בין מכרים, בין עמיתים, בין בעלי מקצוע, בין שכנים, נחשבת בעיני ההלכה כהבעת רצון טוב כללי: רצון שאינו מתחייב משפטית. הממליץ אינו ערב. הממליץ לא נוטל אחריות. המלצה שכזו, רגילה, יומיומית, הניתנת ככה במהלך החיים השוטף, היא דיבור, רק דיבור. שאם לא כך: אנשים יירתעו מלהמליץ בדיבור זה על זה מחשש תביעות נזיקין, ועולמנו חלילה ייעשה נוקשה וקר לבני האדם. ותמיד יש לבדוק היטב את ההמלצה ואין סתם לסמוך עליה. ואם ההמלצה מאת מכון להכוונה מקצועית והיא שגויה לגמרי, או חלילה מתברר שההמלצה שקרית ונועדה להזיק – ניתן לתבוע את הממליץ בגין גרימת נזק. והבחנה זו בין המלצה לערבות מופיעה לאורך הדורות בהלכה כמתבקשת מאליה, כמובנת מ"החיים עצמם".