ובפעם הראשונה שהאצ"ל ערכו בירושלים במסגרת ממלכתית יום זיכרון (יארצייט) לחללי מלחמת השחרור, השתתף בזה אף סבי, יצחק יעקב וכטפוגל, ראש ישיבת מאה-שערים, ואיתו רעייתו בלומה רחל, והם אבלים על בנם שמואל שנפל. התכנסו בחורשה שבענפיה המו ציפורים רבות. השמש היתה טובה. הבריות היו המומות מצער ועדיין לא נתקפו גאווה של בעלי בית בארצם. ואז חיילים ירו לשמים, עד שציפור נחרדה מזה, פרפרה והפילה את קנה ארצה וביציה נשברו. ולמראה זה יצחק יעקב חזר בראשו על סוגיית "על קן ציפור יגיעו רחמיך" (מסכת ברכות), ואף נבהל מעט מהיריות והבטיח לעצמו שלא ישתתף עוד בכינוסים שכאלה, שיורים בהם במרץ לזכר הנופלים וממעטים להלל בהם את צור ישראל וגואלו. ובדרך חזרה למאה-שערים אמרה בלומה רחל: הם (מארגני האירוע) חופשיים (חילוניים), אבל בכל זאת יש להם צורה (של בני אדם). ויצחק יעקב, שמעולם לא ציער את רעייתו אפילו בסתם דיבור, הסכים איתה.