עוד בעניין אבלות. ג"פ מכובדי, אתה שואל מדוע רשימת האבלים לפי ההלכה מצומצמת וסגורה? מדוע ההלכה אינה מתירה לכל להצטרף לאבלים על מות פלוני? האין הצטרפות זו רק מכבדת את המנוח? ובכן, לפי ה"שולחן ערוך" נתאבל רק על שבעה קרובים: "אביו ואמו, בנו ובתו, אחיו ואחותו … האיש על אשתו והאישה על בעלה". ושאר הקרובים? "נוהגים שגם השאר מראים קצת אבלות בעצמם בשבוע הראשון". אבל לשבת שבעה ולהתאבל באופנים ההלכתיים המלאים מותר רק לשבעה הקרובים הנ"ל. מדוע? כי היהדות הינה חברת חיים ולא חברת אבל. כי חברה "החוגגת את האבל" הינה בהכרח אף יצרנית של הגזמה, בטלה, העמדת פנים, אמונות תפלות, טקסי סרק, טפיליות, קהילות תשושות, צדקנות מכלה. לא נרחיב את מעגל האבלים.