לאחר שהשתתפתי בשיחות על עושרו של תד אריסון ז"ל, ועל חתונת בתו, ועל הספינה שלה, ואגב כך גם על הונם ועל בתיהם של אחדים מרשימת 500 המיליונרים של ישראל – אמרתי לעצמי שאבדוק מה הרמב"ם אומר עליי. והנה, תוך פירוש הפסוק: "וכל המרבה דברים – מביא חטא" (מסכת אבות), הרמב"ם מגדיר את הדיבור הזה כ"הדיבור הנמאס". ומהו דיבור נמאס? "דיבור שאין בו תועלת לאדם בנפשו… כרוב סיפורי ההמון במה שאירע ומה שהיה, ומה הם מנהגי מלך פלוני בהיכלו… או איך התעשר פלוני". ובכן, הדיבור על עושרו של אריסון ועל בתי העשירים וספינותיהם הוא דיבור נמאס. כי זהו דיבור המכווץ את נפש האדם ומקטין את עולמו. לא רק דיבור שאין בו כבוד עצמי, לא רק דיבור נטל, מיותר, לא מועיל, אלא דיבור נמאס (בזוי). ו"מסכת אבות" הנ"ל היא הדרכה לחיים אנושיים מתוקנים.