ד"פ מכובדי, אמנם הידיעה כאילו הרבנות איימה על גיורת שתבטל את גיורה אם תשרת בצבא גם מקוממת וגם מייגעת, אבל חלילה לנו מלהתייגע מעניין הגיור, כי בעומקו נמצא הדיון המהותי על זהותנו: דת ולאומיות, דת ומדינה, ובכלל משבר הזהות היהודי המודרני. אם נטמון את הדיון הזה באדמה, סופו שיקום עלינו. ועם זאת, הרי לא אוכל לערוך כראוי את הדיון הזה כאן, ברשימה קצרה אחת ב"שישי", ואפנה אותך למשפט רופאייזן (בג"צ 72/62), ולמשפט שליט (בג"צ 72/62) ול"דברי הכנסת" (יולי 58'), בעניין ,"מיהו יהודי". וגם אפנה אותך לספר "חלקת יעקב" (הודפס ב- 1951) מאת הרב יעקב ברייש – ובו מהדהד (ונשלל) הטיעון שיש לחדש את המבט במהות הגיור. יש לכאורה להקל בחומרת הגיור האורתודוקסי, בגלל שמולו נמצא הגיור הרפורמי, שהוא אלטרנטיבה למתגיירים שאינם מחמירים בדתיותם, ונמצאת להם דרך קלה להצטרף ליהודים. ויש לכאורה להקל בגיור כי רוב היהודים בתפוצות הם "יהודים לאומיים", ולא אמוניים-דתיים. ויש לכאורה להקל כי גם הנישואים האזרחיים פתוחים בפני הזוגות המעורבים. כלומר, אמנם בעבר הרחוק הגר הצטרף לקהילה דתית וקיום המצוות היה עיקר, אך היום, לעתים קרובות, הגר מצטרף לקהילה חילונית, וקיום המצוות אינו עיקר. הרב ברייש, גאון יהודי מיוחד, הוא פרקליט נחרץ של הגיור המסורתי, של הגיור המעמיד בראשו את קיום המצוות – אך מתוך הגנתו על גיור זה, אתה שומע את הדעות האחדות המעדכנות עצמן מול הרפורמים, מול "יהדות לאומית", מול הנישואים האזרחיים. ואלה דעות המנשבות בקרב האורתודוקסיה עצמה. דעות המבקשות לקדם את פני הזמן ותמורותיו. והנה הרב בן ציון עוזיאל, מי שהיה רב ראשי בישראל, ריאליסט וחולם כאחד, אינו מתנה גיור בקיום (כל) המצוות, והוא מקווה שהגרים האלה כבר יגיעו לכדי קיום המצוות וכו'. הרב עוזיאל נפטר ב-1953, כלומר המדובר בחשיבה הלכתית אורתודוקסית בת לפחות 50 שנה. ובהקדמה לספרו "חלקת יעקב", הרב יעקב ברייש מתאר את הצלתו מהגרמנים ומעברו לציריך, והספר עצמו נפתח בדיון על נישואים אזרחיים. היינו ראויים לשמנו, אם עצם שמעו של הרב ברייש היה מוכר לכול.