את לימודי החסידות (כספרות) התחלתי על פי הדרכת מומחה עם "כתונת פסים" ועם "צפנת פענח" של ר' יעקב יוסף מפולנאה, תלמיד הבעל שם טוב (נפטר ב-1760), והספרים ספרות מופת שיש בה תורה וחוכמת חיים. והנה פרופ' גדליה נגאל (אוניברסיטאות חיפה ובר–אילן) מעורב בהדרת כל אלה, כפי שהוא המביא של הספר החשוב "נועם אלימלך", הוא ר' אלימלך מליז'נסק (גליציה, נולד ב–1717) בהוצאת מוסד הרב קוק 1978, וכפי שהוא מעורב במו"לות חסידית ענפה הן סיפורית והן עיונית. ולמן תחילת לימודי החסידות הנ"ל, גדליה נגאל הינו בתודעתי "גדליה נגאל", היינו דימוי, שם דבר. ולעתים הייתי מדמה כאילו הקב"ה מזמן לשולחנו חוקרים נכבדים ושומע מכל אחד מהם איפה הוא במחקרו, במה הוא מתקשה וכו', ואז הקב"ה הודף אותו בעדינות לפתחו של הפתרון. וגדליה נגאל ביניהם. והנה בימים אלה ראה אור קובץ מוער ומורחב מאת פרופ' נגאל: "סיפורים חסידיים מלמברג–לבוב" (ספרי פרומקין–רודקינסון ובודק/הראשון של רודקינסון נדפס ב–1864), בהוצאת המכון לחקר הספרות החסידית, ירושלים. והספר? הסיפורים החסידיים האלה? מהי מתכונתם? מהי כוונתם הפנימית? האם הם ספרות אותנטית או מגייסת? קרא בהם וכבר תבחין בכוחות עצמך. ופרופ' נגאל? מזכים על ידי זכאי.