אין בכוחי אלא להתפעל כליל מ"אוהלי תורה" של פרופ' מרדכי ברויאר (כריכה קשה, 648 עמודים, הוצאת מרכז זלמן שזר) – ואין בכוחי להעיר הערות היסטוריות או תוכניות על מחקר זה, הסוקר ומנתח את מוסד "הישיבה" לאורך כאלף שנה, המסתיימות ערב השואה והנפתחות בימי הביניים. מה בספר? כמוהו כיד חיה מפוארת ל"ישיבה". ומכאן עוצם חשיבותו. מה בספר? אין בו הטפה ויש בו מידע. מה בספר? דיון בעצם ההגדרה "ישיבה", תיאור הרציפות והשינויים הסגנוניים והמהותיים שחלו ב"ישיבה" לאורך הדורות והגלויות, פירוט תוכניות הלימוד השונות וטעמיהן, ותיאור ארגון וניהול הישיבות. וכן על הישיבה מול "העולם", מול הפוליטיקה של התקופה. וכן על הישיבה וקשריה עם הקהילה, סמכויות ראש הישיבה והמורים, מעמד התלמידים. הספר מנכיח את "רוח הישיבה" באשר היא. והכל מובא בדרך עובדתית שיש בה נימה סיפורית, והן העובדה והן הסיפור סומכים על כך שהקורא יודע אל נכון (לאמיתו) מהי "הישיבה" בתולדות עם ישראל. ומה היא? יסוד. ספר חובה למתעניין. ועדיין לא דייקתי בתיאור תכונותיו הטובות.