א"ק יקרה, זה שבועיים שמכתבך אינו מרפה ממני. בגלל סרטן השד עברת כריתה כפולה, והנה לאחר כשנתיים את מתכוננת לשחזור, והוברר לך שהכהיית הפטמות המלאכותיות נעשית בכעין קעקוע (בשר מושתל), ואת חרדית והקעקוע אסור וכו'. לא פנית לרב כי חששת מתשובה שאינה החלטית, וחששת משיהוי, וחששת שיפקיד בידייך את ההחלטה, ויפטור עצמו. על חששך מתגובת הרב לא אתעכב פה. את העובדה שאני מעז לענות לך בהחלטיות, ישפטו כבר הקוראים. לא על כך יענישו אותי בבית דין של מעלה. ובכן כך: לאיסור הקעקוע יסוד מקראי (תורה), ויסוד עיוני מאוחר (פילוסופיה יהודית). היסוד המקראי: הקעקוע נאסר בשביל להבחין אותנו מהעממים, שהקעקוע היה ביטוי מובהק שלהם לעבודת אלילים. היסוד העיוני: היהדות מבקשת למנוע מהאדם לקלוע עצמו למצב (קעקוע) שאין ממנו חזרה. היהדות חפצה באדם בן חורין שאינו עקוד לפעולה שלו בעבר. ומכאן אלייך, א"ק יקרה: אין בך (ובשחזור) יסוד של עבודת אלילים. הרי כולך יראה ואמונה. ואין בך פגם של מי שאינו בן חורין. כל מהותך ופעולותייך (הניתוח, הטיפול הרפואי הממושך, השחזור, ניהול המשפחה, החיים עצמם) הינן של בן חורין שמחלתו אינה מייאשת אותו, והוא דבק כיכולתו בחיים. האדם אינו נתין פסיבי של ההלכה, ואין ההלכה חפצה באדם מובס, מתכנס בעלבונו, נשמט מהחיים – אלא היא מכירה בזכותך לחיים שיש בהם נשיות, גם במובנה החיצוני. ראי פסיקת הרב עובדיה יוסף בעניין עצם הניתוחים הקוסמטיים, המאפשרים חיים שיש בהם נורמליות. "חיים" הוא כלל–העל. ואלה חייך. ובכן, אין כאן חשש קעקוע מקראי או עיוני. מה גם שאין זה בדיוק הקעקוע המקראי האסור, אלא קעקוע כירורגי (רפואי) נטול כוונה אמונית או רעיונית. מי ייתן והשחזור יעלה יפה. מי ייתן ותהיה לך מעט נחמה מכך. זכותך לחיים.