חוני המעגל התפלל לאלוקים על הגשמים, מתוך עמדה של "בן בית", כלומר "בן", ולא מתוך עמדה של עבד ה', מתוך עמדה של סתם נתין, או מתוך עמדה של אדם שאין לו השפעה על תוצאות תפילתו. ואכן הגשמים ירדו וכו' – אבל שמעון בן-שטח חשש מקשר של "בן בית", שהוא קשר של "בן מתחטא על אביו וזה עושה לו רצונו". ומדוע חשש? כי הבן הזה, חוני המעגל, עלול היה לערער את המוסכמות ונוהלי הקשר שבין העם לאלוקיו ואת עצם הטקסים הנהוגים. ועלול היה לערער את הצורך בתפילות, אם חלילה אין הן נענות מיד. ועלול היה חלילה, מעצם היותו, להטות תמימים כאילו אף בכוחם להיות כמותו ולהורות לאלוקים מה יעשה. וחוני המעגל עצמו עלול היה חלילה להידחף למרידה מרוב גאווה: "אני אומר והקב"ה מקיים". ועלולים היו לנסות לעשות בו שימושים פוליטיים, חילוניים. חוני המעגל, לצד עשרות תובנות ודברים מעולם המוסר וההלכה, מהעולם שלאחר "תקופת הנבואה", מופיע מפורט, צלול ועמוק בספר "חכמים", כרך ראשון, ימי בית שני, של הרב ד"ר בני לאו, שראה אור השבוע בהוצאת ספריית אלינר ובית מורשה. ושכרו של הרב בני לאו כבר מופקד לו מזומן למעלה.