אתה במלון לימים אחדים, או חלילה בבית חולים, ומתפלל שם בבית הכנסת, והנה מנהגים אחדים בתפילתם אינם נראים לך – בכל זאת מוטב שתבליג, שלא תעיר דבר, שלא תבקש לשנותם, שלא תביע מורת רוח אפילו בשפת הגוף. כגון איזה מנהגים? שהם מזדרזים מדי בתפילת שחרית, או מאריכים מדי במנחה, או משתהים מדי קודם תחילת התפילה עצמה, או מרבים לחלק עליות לתורה בשבת, או מכריזים בקול על תרומות העולים לתורה, או מוסיפים פיוטים, או מזמרים לפי לחנים פופולריים (פרוצים מדי). אלא השתתף בתפילה כאילו כל זה מוכר לך מימים ימימה. והכל בתנאי שאין במנהגיהם או בהתנהגותם קו אדום וכו'. רק לבך יהיה תמים עם השם אלוקיך. הרי באת לכאן לימים אחדים בלבד, ולא באת לתקן את העולם שכאן, ולא תעורר מחלוקת עם המתפללים הקבועים כאן. וזה משתמע מהרבה פסיקות בעניין בית הכנסת במובניו הטקסיים והיומיומיים, וביניהן פסיקות הרב שלמה קלוגר (1869-1785, קהילת ברודי), שעניינן אף זכות הבעלות של המתפלל על מושבו הפיזי בבית הכנסת.