בג"ץ

המשפט העברי, בניגוד לבג"ץ, לא היה מחייב לפרסם את דוח עדנה ארבל, שהמליצה על העמדת נתניהו לדין ב"פרשת עמדי" – כי המשפט העברי מתנגד לפרסום דיונים פנימיים, כי הוא שואף בכל מאודו ל"סופיות הדיון", ואילו פרסום הדוח מחדש אותו. ועוד זאת: פרסום הדוח כמוהו כהרשעה ציבורית–מוסרית, המותירה את נתניהו חסר הגנה: אתה יכול לערער על פסק דין, לא על דוח. והמשפט העברי, בניגוד לבג"ץ, לא רואה ב"שיח הציבורי" (טלוויזיה ועיתונות) כלי שבאמצעותו נתניהו יתגונן נגד הדוח, כי "השיח הציבורי" חשוד כפורום אנרכי הנשלט על ידי אינטרסנטים. ועוד זאת: נתניהו בעצם כבר נשפט (על ידי רובינשטיין), וזוכה מחוסר הוכחות, והמשפט העברי אוסר "שיפוט עוקף שיפוט" (דוח ארבל). על עוצמת והיקף השאיפה ל"סופיות הדיון" ראה גם המשתמע מ"ספר שופטים" של הרמב"ם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

עוד באותו עניין: