המופע החדש של אנסמבל מזרח-מערב מוקדש לטקסטים מתורת הסוד והקבלה. מופע מעולה מבחינה מוזיקלית, שבתוכו רוחש חשש: מה יקרה לישראלי לשמע מילים ומושגים כ"זעיר אנפין", כ"אדם קדמון" או כ"עתיקא קדישא" (שהוא "הכתר בכללות כולו") שבטקסטים המושרים כאן? האם הישראלי ידלל את משמעותם ויכניס אותם למילון שלו? האם אנסמבל מזרח-מערב בעצם משתף פעולה עם מדונה ועם המכונים לקבלה ממוסחרת? האם "זעיר אנפין" יוצב חלילה ברצף אחד עם אחלה ושרליל? תביא אותה, יא זעיר אנפין. הרבה תמימים כבר סתם נלכדו בשפה הקבלית, מבלי להבינה. ויצרו מהסתם הזה פילוסופיה, ובעקבותיה נפלו ממסילת חייהם. וכמוהם, רבים מהחוזרים בתשובה. וכך ישראל מוצפת סרק דתי וקבלי. וחלק מהסרק מופץ באמצעות מוזיקה ופזמונים. "אדם קדמון" הוא מושג קבלי שפירושו: קודם לכל הנאצלים. ועל אצילות ונאצלים בהזדמנות אחרת. ו"זעיר אנפין", על פי הקבלה, הוא המושפע מתפילותינו – ואינו "זעיר אנפין" (דגם מוקטן) של הישראליות. גם בתוך המוזיקה הכובשת של אנסמבל מזרח-מערב אורב פופוליזם קבלי. הישמרו לכם פן ייפתה לבבכם אחרי הקבלה המזומרת.