העליון אימץ את החלטת המחוזי בפרשת רצח דני כץ ז"ל, והגדיר כך החלטה זו: "(המחוזי) ניתח בעומק, בזהירות ובאחריות שאין למעלה ממנה כל פרט בתשתית הראיות ולא הותיר אבן שלא הפכה ולא השאיר קצה חוט שלא קשר. הוא ניתח את הראיות במבט משפטי מקצועי חודר, והעמידן במבחן ההיגיון, השכל הישר, מושכלות החיים ותבונת החיים". מה לא בסדר בטקסט הזה? הריבוי וההגזמה. מילא האבן והחוט. מילא מבט משפטי מקצועי חודר. מילא גם ההיגיון וגם השכל הישר. אבל כל אלה ואף מושכלות החיים ואף תבונת החיים?! עד כדי כך גדול כוחו של המשפט בכלל, ושל המחוזי בפרט?! הריבוי וההגזמה אמנם אינם מביסים את פסק הדין, אבל מכרסמים בו. כתיבת פסקי דין הינה מלאכה שהיא גם אומנות וגם אמנות, והיא מחייבת ניקיון ואיזון לשוניים מיוחדים, כי אף המליצה הקלה ביותר הינה לעתים סרק מסוכן. וככל שהעליון ערם מליצות על המחוזי (אבן, חוט, היגיון, שכל ישר, מקצועי חודר, מושכלות, תבונה) כך גבהה לה מועקה, ולא נפתרה.