אבות ובנים

לא יבשה הדיו על דברים בעניין ירושה שהודפסו ב"שישי", וכבר גל קטן של שאלות בענייני "אבות ובנים והירושה שביניהם" – והשאלה החוזרת: האם בית הדין יכפה על בנים לפרנס את אביהם שכבר העביר להם במתנה את נכסיו, ועכשיו הוא מחזר על הפתחים? לפי ההלכה, מי שכותב נכסיו לבניו בחייו הוא "מן הצועקים ואינם נענים". כלומר, אין לו זכות תביעה מבניו. אין לו אלא להאשים את עצמו במצבו. אין לו עילה משפטית נגד בניו. הוא העביר להם את נכסיו באופן מוחלט, ולא על תנאי שיפרנסו אותו בזקנתו. זה לא פיקדון בידי בניו: זו העברת בעלות מלאה לבניו. ההלכה, שהתמחתה בנפש האדם, אינה ממליצה לאיש להפקיד את גורלו ביד זולתו, ואפילו לא לאב לסמוך על בניו בעוניו. וההלכה רואה ביחסי האב עם בניו, בהקשר העברת הנכסים, יחסים משפטיים רגילים שבין אדם לזולתו – ואינה מוכנה שייווצרו ביניהם יחסי רכוש (ממון) בלתי גמורים, כאילו לאב בכל זאת נותרה בעלות על הנכסים שהעביר לבניו. כי יחסים בלתי גמורים עלולים לגרום נזקים ומהומות: נגיד שהבנים העבירו, מכרו או הפסידו את מה שקיבלו מאביהם, ועכשיו, בעוניו של האב, תדרוש מהם להשיב את הנכסים שכבר יצאו מרשותם?! מה שנעשה – נעשה. אל לסנטימנט (אב-בן) לשבש את הסדר האזרחי-כלכלי. וראה גם את פסיקת רב האי ב"תשובות הגאונים" (הלכות ירושה). 
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

עוד באותו עניין: