כבר הקדשנו כאן זמן ומקום ל"אבלות": הלוויה, קדיש, מצבה ועוד – ועתה נקדיש כיכולתנו המסוימת ל"תפילה": תפילת יחיד, ציבור, בית כנסת, חזן, צורך נפשי, תועלת, התעלות ועוד. ובכן, לפי "המגיד" (בשיוך לבעל שם טוב) אל לאדם להתפלל בעיקר על צרכיו הממשיים, אלא להתפלל על "חיסרון השכינה". אל לתפילה להיות קמעונאית פרטית בבחינת "האדם מבקש על עצמו ונענה", כי המייחל לכך שבקשותיו ייענו עם סיום תפילתו ינחל מפח נפש. ואילו לפי חסידות ברסלב, התפילה מזמינה כמעט כל תוכן ואופי אישיים. כי על פי ברסלב, התפילה כשיחה פרטית בין האדם לקב"ה, ובהכרח יש בה פוטנציאל של תועלת אישית לאדם המתפלל. ואתה למד מכך, מ"המגיד" ומברסלב, יותר על ריבוי פנים מאשר על מחלוקת בעניין התפילה.