דחיית ההתנתקות לאחר תשעה באב תרמה לפופולריות של תשעה באב, אבל המבוגרים זוכרים גם שנים שבהן ישראלים מעטים ידעו מהו תשעה באב, ועל שום מה, ואת דיניו ופרטיו לא ידעו כמעט כלל. ועכשיו תשעה באב גדול ומפורסם, כלומר ציבורי כהלכה – ודומה שלא מיותר להזכיר כי דתנו מכירה גם בתענית יחיד, בהכירה בריבונותו של היחיד, ובמעמדו ביחס לבורא, ואין היא דת הנוטה רק לציבור, לרוב, לכלל. אלא מצווה על כל יחיד (שולחן ערוך, המאה ה–16) שאם באה עליו איזו צרה, שיתענה ויתפלל אל ה' ויבקש מאיתו רחמים. בכך האדם אף מודה בהיותו שותף ואחראי לצרה שהתרגשה עליו. ברור שהיחיד המתענה אינו פורש לחלוטין מהציבור, אינו נעשה משונה ומנוכר, אלא הוא מתחכך בציבור ובחייו: שמחות משפחתיות, תפילה במניין ועוד. וההנחיה העיקרית: היחיד לא יפגין את תעניתו. היחיד לא יחל לגייס שותפים לתעניתו, בשביל לחזק אותה וכו', אלא יבטח בזה שתענית יחיד מעוגנת בדתנו כתענית ציבור.