דודי שמואל וכטפוגל נפל בפריצת האצ"ל ליפו, ומקום קבורתו לא נודע. והשבוע זכרנו אותו עם חללי מלחמות ישראל, והבטתי באותיות הקדיש עד שכמעט צללתי בהן והתערפלתי מהקמאיות של הקדיש; מהיותו על גבולה של קדם-שפה; מההכרח שלו להיות בלשון ארמית; מהבזבוז הרוחני הכרוך בתרגומו לעברית (ישראלית); מהתקבלותו המוחלטת בקרב עמנו; הקדיש הוא תהילה לאל והוא איחול שהאל יתגלה בעולם. הקדיש הוא זיקוקה של השתוקקות האדם לנוכחות אלוקית בחייו ובעולמו. האדם המתפלל מכיר בכך שאין בכוחו שלו להאיר את העולם ולהשפיע עליו בינה וחסד, והוא מבקש את הבורא שלא ייטוש את העולם, אלא יגדיל בו את רחמיו ואת השראתו. המת עצמו, שלכבודו נאמר קדיש, אינו כלול כלל בקדיש, ואף לא המוות. אבל צער עולם ונגינת צער יש בו. וקבלת דין.