י"פ מכובדי, אמך נפטרה בנסיבות טרגיות, ולאשתך ולבנך, שזה שנים ניתקו לגמרי ממנה, היתה השפעה על כך, ואתה שואל: מה אומרת ההלכה? כיצד אנהג באשתי ובבני מעכשיו? ומציין שאמך השאירה לך צוואה רוחנית ביחס אליהם. צוואה רוחנית ולא רכושית או כספית. ואתה משאיר לי להניח שהוראות הצוואה קשות. ומנקודה זו, נקודת הצוואה הרוחנית, הדברים נראים כך: אם צוואת המת למשפחתו הינה בתחום הצדקה, החינוך, המידות הטובות או שלום המשפחה, ואין בה לדכא בן או בת או אישה, לחמוס זכות אנושית שלהם או להתנכר להם – ההלכה ממליצה לדבוק בצוואה זו. אבל אם הצוואה נקמנית ודכאנית, נכון להתעלם ממנה. כי ההלכה אינה מותחת אוטומטית את סמכות ההורה כפי שהיא מחייו אל מותו. ואם כן, מכובדי, מותר לך לשקול את יחסך לאשתך ולבנך שלא על פי צוואת אמך. והלוואי וחייך לא יהיו כלחם שרוף מכל צדדיו: אמך מתה עליך, ואתה מנוכר לאשתך ולבנך.