עם עובד/יד ושם/ספריית אפקים הוציאו לאור בימים אלה קובץ שיחות וראיונות עם הסופר פרימו לוי ("השוקעים והניצולים"). השיחה והריאיון היו אמצעי מובהק של פרימו לוי, אמצעי מרחיב, משלים את שנכתב, ואמצעי מכין, מקדים, כעין רישום אטיוד לקראת עבודה גדולה. קשה להגזים ביופי, בכוח, ביושר ובהשלמה הנובעים מקובץ זה, שנערך בידי מרקו בלפוליטי. שיחות על עולם ומלואו, כולל אושוויץ, סופר לא-סופר, בדיון, הממד היהודי, מקצוע הכימיה, סליחה, עדות ואף מדינת ישראל. אני מניח שהספר יצטרף לארונית הלילה שליד מיטתם של קוראים רבים, ארונית שהיא תעודת זהות, תעודת מסע ואף מעין קופסה שחורה. פרימו לוי אחרי סברה ושתילה: "השתכנעתי שתפקידה של ישראל בתור המרכז המלכד של היהדות נמצא היום – ואני מדגיש את 'היום' – בדעיכה. על כן, הכרח הוא שמרכז הכובד של היהדות יתהפך, יחזור להיות מחוץ לישראל, ישוב אלינו, יהודי התפוצות".
על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, ולכן יום לפני יום הכיפורים נבקש מחילה מהזולת הפגוע. ואמנם ההלכה...