זה נוגע לכולנו. מה? השופטת נועה גרוסמן קבעה השבוע תקדים: אין לדרוש מיורשים של ערב לשלם חוב מתוך כספי העיזבון. כלומר, משה ערב לראובן שלווה משמעון, אבל משה מת, ואז ראובן לא שילם, ושמעון שהלווה לראובן לא יכול לתבוע מהעיזבון של משה. למה? כי לפי השופטת גרוסמן, הערבות שמשה נתן היא רק חיוב אישי המתפוגג עם מותו, ככל חיוב אישי. התקדים אינו פשוט. כל נושא הערבות אינו פשוט. בהלכה היהודית יש כמה סוגי ערבים, ואחד מהם נקרא "ערב קבלן" שמתחייב בערבות על פי נוהל לשוני–משפטי מיוחד לו: המילים "חוב" או "הלוואה" כלל אינן מוזכרות. "ערב קבלן" של ההלכה הינו כלווה עצמו. ולכן? תביעה נגד עזבונו לכאורה אפשרית. אבל השופטת גרוסמן, לפי הדיווח בעיתונות, לא התייחסה ל"ערב קבלן", והעדיפה את ההנחה שהערבות היא "חיוב אישי" מתפוגג וכו'. לתקדים הזה יש ביטוי כלכלי קונקרטי: הנכונות של מלווים להלוות תלך ותתכווץ, כי אם במות הערב הכל מתפוגג, וללווה אין להחזיר, אז המלווה אכל אותה. כל נושא "הערבות" מחובר גם למסחר ולכלכלה, כפי שהוא מחובר למידות אנושיות טובות, לעשיית מצווה. התקדים של השופטת גרוסמן מקל על יורשי הערב, אבל פוגע במלווים שהם נשמת הכלכלה. השופטת גרוסמן מכהנת בבית משפט השלום, ועד לעליון העניין הזה עשוי להשתנות או להסתייג.