מ"ד מכובדי, אתה שואל איזה משקל יש לפסק הלכה רבני בעניין צבאי או ביטחוני, איזה משקל יש לזה בעניין עסקת השבויים. ובכן, בכל הנוגע לביטחון או לצבא, אין זה "פסק הלכה" במובן הקלאסי של המושג. זו רק חוות דעת של רב, ורק בשפת העם היא נקראת "פסק הלכה". ולעיתים הדבר מוצג כ"פסק הלכה" בגלל מניעים פוליטיים. כך העולם הרבני-פוליטי מתמרן את נתיניו התמימים. צבא וביטחון אינם נושא אופייני של ההלכה לדורותיה. אין גוף של תקדימים הלכתיים בתחום המדיני, ביטחוני, צבאי. התקדים הוא יסוד ההלכה. אין היום כוח רבני – אינטלקטואלי המסוגל למלא את החסר ההלכתי – תקדימי זה. הרב עובדיה יוסף, בעניין שלום תמורת שטחים, השאיר את עצם הטקטיקה והביצוע בידי המומחים הצבאיים. ובכל זאת, לעיתים ההלכה מתבטאת בדרך הנקראת "עצה טובה קא משמע לן" (מסכת עירובין). כלומר, גנרלים ושרים יקרים, קחו עצה טובה גם מאתנו (ולא הלכה פסוקה) בעניין הצבאי או הביטחוני. שקללו גם את תובנות ההלכה. עצה טובה. לא פסק הלכה.
פתיחת "שנת המשפט" הינה הזדמנות להציג את עמדת ההלכה ביחס למשפט ולשופטים. את חרדת ההלכה מפניהם. ולהלן...