בשבוע שעבר כתבתי כאן על מהדורה ביקורתית חדשה של "ספר החזיונות" (יומן מיסטי) של ר' חיים ויטל, איש המאה ה–16, נציגו המוסמך של האר"י, אבל לא פירטתי דברים המוכיחים שאכן זהו יומן נועז וכו'. מדוע? כי הנועזות של ר' חיים ויטל מובנת בזיקה לדורו ולעמיתיו, לקהילת צפת ולקהילת דמשק, וקורא בן ימינו שאינו בקי בכך ואף לא ביומנים מיסטיים של ר' יוסף קארו או של ר' משה קורדיברו (צפת, המאה ה–16), חלילה יקרא את הדברים כשהם צפים הרחק ממקורם וכאילו עיקרם הזיות גדולה עצמית של ויטל. תן דוגמה לגדולה עצמית לכאורה? האר"י בא לעולם בעיקר בשביל להקנות לר' ויטל את תורתו (תורת הנסתר). עוד דוגמה? ר' חיים ויטל בסופו של חשבון חשוב מיוסף קארו ("שולחן ערוך").