נ"ר מכובדי, אציע לך טעם נוסף להסתייג מבג"ץ החזיר. מה בג"צ קבע? בשכונה חילונית ימכרו חזיר, בדתית לא, ובמעורבת ימכרו באופן מידתי. כלומר, מיון, תושבי השכונות יתמיינו. מה רע בזה? בג"ץ מצטרף בכך למדינה הממיינת את אזרחיה לפי דת, לאום, מעמד אישי, בריאות, הכנסה, גיל, שירות צבאי, מין. תמיד ממיינת. אבל אנחנו הרי שואפים למדינה מינימליסטית, נאורה, למדינה שהיא מבנה–על מגונן, לא מלופף תמיד סביב מוחם של האזרחים, וממיין אותם. המדינה שואבת כוח מהמיון, ועושה את האזרח ל"נתין" במובן הגס והפיזי של המושג. ובג"ץ–החזיר? תוספת מיון של הישראלי: אתה דתי? אתה חילוני? תענה עכשיו ב"כן" או "לא", בצמוד לחזיר. אין ניואנסים, אין מצבי ביניים. אז? מדינה ממיינת מסתייעת בבג"ץ ממיין. הזכות שלא להתמיין: זכות אזרחית. הבג"צ הזה מעיד על החלשות אינטלקטואלית של העליון.