בשבוע שעבר פורסם פסק דין תקדימי של העליון (אהרן ברק, אליעזר ריבלין, איילה פרוקצ'ה), בעניין פיצויים שתבעה אישה מגבר נשוי, בגין הפרת הבטחת נישואים. העליון פסק לה פיצויים. אציין כאן רק את עצם השינוי הרדיקלי בתחום החברתי והמוסרי, שבפסק דין זה. מהר עד כה, המשפט הישראלי לא איפשר תביעה שכזו נגד צד נשוי. מדוע? כי זה נגד את "תקנת הציבור", כלומר את הנורמה החברתית מוסרית השלטת. תקנת הציבור קבעה שחלילה לחתור תחת "מוסד הנישואים", ושערכו, אם לא קדושתו, גוברים על הזכות לתבוע נזיקין מצד נשוי וכו', כי זו חתירה וכו'. והנה השבוע העליון ביטל תקנה זו, ניתר באחת אל החיים הישראליים המודרניים, ביטל את ההבחנה בין נשוי לפנוי, ורוקן את "מוסד הנישואים" מקדושתו זו.