ש"כ מכובדי, רק בחודשיים האחרונים הוכפל מספר הישראלים הנודרים נדרים: אם הפינוי יבוטל, אזי אנהג כך וכך. אבל אין לנו עניין בנודרי נדרים, כי אין לנו עניין במי שמחמיר על עצמו יותר מדי, הרי בלאו הכי חייו של היהודי הינם מסע בלתי מסתיים של חובות והתחייבויות, ולמה להוסיף. ואין לנו עניין בקהילה צדקנית של נודרי נדרים, מגלגלים עיניהם לשמים, עד שכולם נופלים למעמסה על  הקב"ה שיפרנס אותם, ועל הקהילה שתושיע אותם.  והנה בכל זאת, תחת לחץ, נדרת נדר ואתה שואל מה עושים. ובכן "שולחן ערוך" (המאה ה–16) מוסר מיד את הסמכות להתרת נדר בידי "שלושה אנשים בני תורה", שאחד מהם בקי בהלכות נדרים. כלומר, הסמכות נמסרת בקלות יחסית, במהירות יחסית, ולידי הרכב דמוקרטי ונגיש (שלושה). העיקר? להתיר את הנדר ולהשיב את הפרט לחיים רגילים.