ש"א מכובדי, כבר הסכימו חכמים ומנהיגים לאורך הדורות כי זכות השכיר להתפלל מנחה תוך כדי יום העבודה שמורה ומעוגנת גם כשאינה כתובה כחוזה ביניהם – ואחת הנגזרות מהסכמה זו: זמן תפילת מנחה במקום העבודה חייב להיות קצוב, מינימלי, מיועל. חכמים נזהרו שתפילת מנחה זו לא תסתכם בגזל המעסיק. גזל? כן, גזל. אם מנחה רגילה נמשכת, נגיד, מעל עשרים דקות, כל דקה נוספת כזו היא לגמרי על חשבון המעסיק, והיא בבחינת גזילת זמנו (כספו). הרי לא נהיה כצדקנים שעשרים דקות כאילו אינן מספיקות להם למנחה רגילה. אלא נהיה בני אדם יראי שמים, נאמנים, פועליים, זהירים אף בממון הזולת (המעסיק).