לא אוכל להביא כאן את מלוא הדיון ההלכתי, אלא את מסקנתו: הרב אלישיב, מנהיג הליטאים, פסק שאין לפרסם את שמה של "פרוצה נגועה באיידס, המבקשת להתנקם ולהדביק את כל החברה, כשם שהדביקו אותה". פסיקת הרב אלישיב חוסה תחת הכלל "הלעיטהו לרשע וימות". הרשע הוא הקליינט של הפרוצה. לגבי הפרוצה נשאלת השאלה אם יש לה דין רודף. הרשע מופקע מהגנת ההלכה. לא לנו לדאוג לרשעים, ומי שמתעסק עם פרוצות ידבק! ורשע הוא מי שמזיד בכוונה, בהכרה מלאה. הפסיקה של הרב אלישיב מובאת ב"מלואי שלמה" מאת הרב שלמה זלמן לורינץ, שראה אור לאחרונה בהוצאת פלדהיים, ועניינו בירורי סוגיות עם גדולי הדור. הרב לורינץ ידוע לרבים כחבר כנסת לשעבר מטעם אגודת ישראל.