הנאום של עמיר פרץ היה חף. גם הנאום של נתניהו היה חף. ממה? הנאומים של ראשי המפלגות השבוע, נאומי ההרכבים לכנסת, היו חפים מעברית, מתרבות עברית או ישראלית, חפים כתינוקות שעדיין לא נחשפו לשפה ולתרבות. נאומים מזעזעים מבחינת התרבות והשפה. נאומי רייטינג, שיווק וספין. בנאום הליכודניקי לא היה הד ממשי, הד פנימי לז'בוטינסקי, לאורי צבי גרינברג ואפילו לא לארץ ישראל השלמה של נתן אלתרמן. בנאום של העבודה שלטה מין צהלת יחד וביחד, צהלה שגוויעתה כבר בצבצה מתוכה, תוך כדי. נתניהו ופרץ הצעירים, כל אחד לחוד, ושניהם יחד, כמו התנכרו בנאומים אלה לאבותיהם המומתים, לעוז רוחם של אבותיהם המומתים.