כבר חזרה החבורה מאומן, מקבר ר' נחמן מברסלב, ובתוכה ה"ה דרעי וטופז, וכבר נשמעו בציבור הדי המסע הזה – ואתמול הבטחתי לר' נחמן שאפיץ דרך "שישי" מילים, מושגים ומונחים אחדים, שפירושם בברסלבית שונה לחלוטין מפירושם בישראל. בשביל מה? בשביל שישראלים לא יהיו פתאום דוברים שלו, בעוד אין הם דוברים את שפתו. ובכן כך: כשר' נחמן אומר "נפלא" כוונתו לסתום, חידתי; ו"מופת" הוא עובדה; ו"מבריק" הוא מזויף; ו"עשירות" אינה תמיד גנאי, אלא תנאי טוב ללימוד ולעבודת הבורא;  ו"לשון הקודש" היא נפש האומה; ו"שמועה" היא מקור נאמן; ובביטוי "עץ החיים" מוטמעת ביקורת על הפורמליזם ההלכתי ועל הפלפול התלמודי סטי; ו"חלל פנוי" הוא אפיקורסות; ו"ניאוף" הוא היעדר האמת; ו"זכות" היא גם מזל; ו"משוגע" הוא חוטא; ול"התפארות" יש גם מובן חיוני ונעלה. ועם ר' נחמן אני משוחח לעתים, על פי סימנים מוסכמים בינינו, ואמרתי לו שהפעם אגלה לעולם שחלק מ"החלומות" שלו היו סיפורים מתוכננים ובנויים, ולא חלום אותנטי. והוא אמר, בבקשה ממך, אל תגלה. ובכל זאת אני מגלה. כי לטובתו הגיעה השעה לסדוק מעט את דמותו: קודם שישראלים יחשיבו אותו למעין אלוהות.