אמנם ראוי להניח לוועדה הסמכותית (בראשות השופטת דורנר) לבדוק את יחס הממסד לדורותיו אל פליטי השואה החיים בישראל – אך מותר להמליץ לה שלא תשקע רק בחוקי הפיצויים, בהסכמי הפיצויים, בזכויות נצברות, בריביות ובהתנהלות הבנקים והאוצר. אלא שתפנה בעוז רוח אל "הנפש הישראלית". שם, בנפש, תמצא הוועדה את "סיבות היחס". שנאה עצמית, בוז עצמי, הדחקה, הכחשה, דחיית הגלות, מיון חולני, תועלת במלוא ערוותה, עושק וניסיון ליזום בכוח ובמהירות "זהות ישראלית (חדשה)". כל אלה יחד הזינו את היחס לפליטים. אמנם בנו בחרת ואותנו קידשת, אבל שנאה עצמית מתוכנו לא עקרת.