המעלות הטובות של דב אלבוים ("חוצה ישראל) התכנסו השבוע בשיחה עם ביל גרוס, אספן יודאיקה, שהיא אספנות תשמישי קדושה כחנוכיות, פרוכות, גביעים לקידוש. אלבוים וגרוס שוחחו על אספנות, על הממד הדתי שבאספנות יודאיקה, וכן על המושג "מומחה" לסחר יודאיקה. וגרוס אמר דבר חכם ומעשי: לעתים, המומחיות מסתכמת בידיעה של עובדה אחת בלבד, שנעלמה מהצד השני לעסקה. וברשותכם, אזכיר הלכה בעניין ה"מומחה". הנה, ההלכה מגינה על מי שאינו מומחה ליודאיקה שקנה במחיר מלא חנוכייה עתיקה, ולמחרת חשש שהמחיר היה גבוה מדי: "עד מתי יכול לחזור ולתבוע הונאתו… ולבטל המקח (העסקה).. עד שיראה (את החנוכייה) לתגר" (שולחן ערוך, הלכות אונאה). ותגר הוא מומחה. התגר יקבע אם המחיר של החנוכייה הגיוני וכו'. וההלכה מעניקה הגנה שכזו אפילו למומחה (לתגר) עצמו. כלומר, אפילו אתה נוהג כמומחה ליודאיקה, יש לך זכות להתגונן מפני הונאה: "כשם שיש הונאה להדיוט, כך יש הונאה לתגר, אף על פי שהוא בקי" (שולחן ערוך). מדוע גם למומחה? כי ההלכה אינה מתפעלת מכך שבעיני עצמך אתה מומחה, אלא מכפיפה אותך לכלל בני האדם, הצפויים תמיד להיות מרומים. להלכה אין עניין בתרבות מסחרית של "מרמים ומרומים" הכל בעצם הדיוטות.