יעקב אחימאיר, רהוט ואחראי, התעכב השבוע (ערוץ 1) על דבר ש"נכתב בשולי בג"ץ הנגבי" – ורק נעיר שלפסקי דין של בג"ץ אין שוליים, ואין בהם דבר שולי, אלא הם מקשה אחת (מבחינת הכותב, בג"ץ). כלומר, פסק הדין הינו "טקסט אחד", מבחינת בג"ץ. ומה שנראה כשולי, בעיני הדיוטות, נכתב באותן חומרה והכרה של כלל פסק הדין. דוגמה? מה שאינו ענישתי ישיר נראה לנו, מסכנים, כשולי. ולא כל עורכי הדין יודעים לקרוא על המקום פסקי דין מתוחכמים למחצה של בג"ץ, או מעט מוכמנים: הם טועים בהבנת המשמעות הקונקרטית של אמירות אתיות, או של המלצות.