בינתיים קראתי את הסיפור הראשון בקובץ "נוברדוק" של שמואל בן-ארצי (הוצאת ידיעות אחרונות), והנה שורה עליו הנעימות המיוחדת הנובעת מ"כפשוטו", שהוא זן של יושר לב – ומלבד שהוא ספרות, הוא מעין היסטוריה ספרותית של עולם הישיבות הליטאי שלפני המלחמה העולמית השנייה, ובפרט של "תנועת המוסר". ציפור נפש תלמידי ישיבת נוברדוק בכנפי ההיסטוריה. והשפה של בן-ארצי מצייתת לאופי סיפורו הפשוט, המתאר, ובוודאי האוהד. חיים גראדה כבר גילה לקוראיו שבנוברדוק שחטו את יצר הרע.