כבר קראתי מאמר אחד ב"ארץ ישראל בהגות היהודית במאה ה–20", בעריכת אביעזר רביצקי, בהוצאת יד בן–צבי, וכבר עיינתי במאמרים אחדים בו, ואמליץ על הספר כולו לכל ישראלי המבקש לדעת דבר. בין המשתתפים בספר: חביבה פדיה, שלום רצבי, בנימין בראון, בני לאו, זאב הרווי, אניטה שפירא. והמאמר שקראתי הינו של אברהם שפירא: "בין נוף הולדת לנוף מולדת – התערותם של ש"ה ברגמן וג' שלום בארץ ישראל". ואבלול כאן (בלשוני) את מניעיהם של הפילוסוף ברגמן וחוקר הקבלה שלום לעלות לארץ ישראל (העלייה השלישית): גאולה פרטית בתוך יחד של חלוצים מגשימים; מימושם של אני פרטי ולאומי; חיים של משמעות; הצטרפות להיסטוריה; שמירת היהדות מפני ניוון; ואף הציונות כקידוש השם. מאמר הראוי להתפתח לספר.
מה זה, בעצם, "קידוש השם"? האמנם כל ששת המיליונים הכירו בכך שהם נהרגים על קידוש השם? מדוע גם חילונים...