עיריית ירושלים דחתה השבוע הצעה לקרוא בה רחוב על שם ישעיהו ליבוביץ, הוגה דעות, חוקר, מורה ומופת שהתגורר בה משך כ-60 שנה, וממנה יצא שמו גם למרחקים. חרדים ואנשי ימין דחו את ההצעה מכיוון שלדעתם ליבוביץ עלב בהם, בערכיהם, ועלב במדינה ובעם היהודי, ועוד ועוד. זה כעשר שנים שהצעת הרחוב על שמו מתגלגלת שם, בעירייה, עד שהשבוע ההצעה בוישה כליל, נהדפה. ובאותה הזדמנות אישרו שם רחוב על שמו של הרב שך, מי שהיה ראש ישיבת פוניבז'. אישור ראוי. הרב שך היה ממנהיגיה הגדולים של היהדות החרדית, והוא ברצף מנהיגותי אחד עם החזון איש ועם החפץ חיים. והנה נאומי הקטרוג שלו על ישראל כמדינה חילונית, על הציונות ועל הישראלים החופשיים (ראו "נאום השפנים") לא נפלו בעצם חריפותם ולהטם מאלה של ליבוביץ. לא אשקול כאן זה לעומת זה, ורק אציין מה שנראה לי מובן מאליו: ישעיהו ליבוביץ כלל אינו זקוק לרחוב. אנחנו זקוקים לרחוב הזה בשביל לכבד את עצמנו.
מי זוכר את עמונה? אנשים שביקרו בה לאחרונה אומרים שעמונה לא תיתן את לבנו לשכוח. היא עוטה הרס. עכשיו יום השנה...